... שאר הרעיונות שבעולם. והנה, כל הרעיונות שבעולם, מבוססים על כך, שהיש והאין נפרדים זה מזה. והשקר הגדול ביותר, שאין שום רעיון בעולם שמסכים איתו, הוא לומר שהיש והאין הם אחד. וזו "במקרה" כמובן, גם האמת הגדולה ביותר, שהיא שהכל אחד ממש. וכל דיבור שהאדם מדבר אותו, יש בו אמת כלשהי. כי כל דיבור שהאדם מדבר, יש בו הסכמה על האמת, ... על האמת המוחלטת, שהיא הדבר שהוא חסר כל הגדרה, והוא החיבור של היש והאין כישות אחת, שזאת האמת המוחלטת. ונמצא אם כן, כי השקר הגדול ביותר, הוא ישות אחת, עם האמת הגדולה ביותר. וכל דיבור שיש בעולם, הוא מעורב אמת ושקר. כי הוא גם אמת ...

... זו אכן האמת, שהאפשרי הוא המחוייב. אלא שאעפ"כ היא רק אפשרית). וזוהי סיבת כל הסבל של האדם. שהאדם מניח שהשלמות נפרדת מהחיסרון, ושהיש והאין הם נפרדים, ומכאן ואילך האדם ... זמן שהאדם נאחז בתשובת שקר, אפילו כחוט השערה, האדם לא יקבל את התשובה של האמת. כי התשובה היא, שהכל אחד. שאז, כאשר החיסרון והשלמות והיש והאין הם אחד, אז אין שום שאלה כלל. אבל כדי להבין את התשובה הזאת, לשם כך על האדם לשאול באמת ובאופן מוחלט, איך זה יכול להיות שהיש והאין הם אחד. וכל זמן שלא ברור לאדם ...

... שהשלמות הזאת היא נכללת כישות אחת ממש, בכל אחת ואחת מאין סוף הישויות הסופיות. כי כאשר הכל אחד ממש, והיש והאין הם אחד, אז ממילא השלמות של האין המוחלט, היא נמצאת בכל ישות, של יש מוחלט וממשי. וכאשר האדם תופש את האחדות בצורה לא נכונה, דהיינו, שהאדם חושב שהאחדות, היא נפרדת מהנפרדות של ... השכל האמיתי הוא כ"כ גדול ורחוק מעיני האדם, עד שבעיני האדם הוא נדמה לשיגעון של ממש. כי בשכל האמיתי, היש והאין הם אחד וההפכים מתאחדים לישות אחת. והשכל האמיתי הזה, הוא הפך מהות השכל האנושי, שכל מהותו היא ההפרדה בין ההפכים. ובעיני השכל האנושי, השכל האמיתי הוא שיגעון של ממש, כי הוא הפך ...

... מבוססות על הטעות של האדם, שהיש והאין נפרדים זה מזה. כי בלי הטעות הזו, אין שום משמעות לשום תשובה שהיא. ולכן, כל התשובות, הן טעות. משום שלא ... כולן, מבוססות על הטעות, שהיש והאין נפרדים זה מזה. ובלי ההפרדה שבין היש לבין האין, יש רק אחדות מוחלטת, שבה אין שום שאלה כלל. ועל האדם ... ולדרוש את האמת. האם באמת, היש והאין נפרדים זה מזה, או לא? כי אם הם לא נפרדים זה מזה, אז כל השאלות כולן, לא באמת קיימות. וכל זמן שהאדם לא יבין, שהיש והאין הם אחד, הוא ימשיך לשקר ולענות את עצמו בשאלות ותשובות של שקר. שהן כולן אחיזתן, בטעות הנפרדות של היש והאין. ועל ידי זה שהאדם שונא את השאלות ואת הספקות באופן מוחלט, ואוהב את הוודאות המוחלטת, ושונא את האמונה ...

... ה"אני" שלו. וזה אפשרי, רק על ידי שינוי חווית היש והאין, שהיא שורש חווית ה"אני" של האדם. (וגם תפישת המציאות כאשליה, גם היא נובעת משינוי התפישה של היש והאין). ועל האדם לברר עם עצמו את האמת לאמיתה באמת. ועל האדם לברר את האמת, האם ... והאם ואולי יש משהו שהוא לא יש ולא אין? ואולי היש והאין, הם בכלל ישות אחת ממש, מצד האמת האובייקטיבית? ועל ידי זה שהאדם חוקר את הנושא הזה לעומקו, על ידי זה האדם מגלה שהיש והאין הם אחד ממש, ואז ממילא כל חווית המציאות של האדם משתנה לגמרי מקצה לקצה. ... אחד ממש, ואז הוא חווה את התחדשות החיבור של היש והאין, בכל פעם ופעם מחדש. ואז גם האדם חווה את השלמות של האחדות, בכל פעם מחדש. ...

... את האמת, שהוא בכלל אלוהים האמיתי ושהכל אחד ממש. שאז אין שום רע כלל, וכל הנפרדות, היא ריבוי אין סופי, של אחדות אין סופית. אבל זאת תפישה שהיא אפשרית, רק כאשר היש והאין הם אחד, שאז שום דבר אינו חסר לעולם. ואז יש אין סוף צורות אין סופיות, למרות שזה נגד הגדרת הצורה ...

... הם בתוך נפרדות של זמן ומקום, וא"כ גם הם בנפרדות ממש, שהיא נפרדת מהאין המוחלט שהוא האחדות. והאדם אינו מבין שזה הכל רק מחמת טעות מחשבתו, שנדמה לו שהיש והאין נפרדים זה מזה, ועל ידי זה הוא מפריד, בין צורת הנפרדות לבין צורת האחדות. ...

... שלו עצמו מתחדש בכל רגע מחדש, ואז ורק אז האדם חווה את כל המציאות כולה, בצורה חדשה לגמרי בכל רגע מחדש. כי בכל רגע ורגע, הכל מתחדש מחדש לגמרי, יש מאין מוחלט. ובנוסף, ההתחדשות היא חדשה, בכל פעם בצורה חדשה. ובכל צורה של התחדשות, יש שכל חדש לגמרי. שבמהותו, הוא תמיד אותו השכל של השלמות, ...

יש מאין - למה זה לא אפשרי כלל? ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות ... בתוך זמן ומקום, והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש מאין. והאדם תוהה, כיצד זה שהכל מתהווה יש מאין. כי האדם רגיל לחשוב, שיש, יכול להתהוות רק מיש, אך יש מאין, לא יכול להתהוות כלל. והסיבה שנדמה לאדם, שיש, לא יכול להתהוות מאין, היא משום המהות ... את התפישה שלו, ויתייחס גם אל האין כאל משהו ממשי, הרי שממילא הכל ברור לגמרי, ללא שום שאלה כלל. ולא כך הוא, כי התהוות יש מאין, היא לא אפשרית כלל. ומצד האמת, לא רק התהוות של יש מאין אינה אפשרית כלל, אלא שאפילו התהוות של יש מיש, גם היא לא אפשרית כלל. ובפועל, אין ... אין סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. והתהוות פירושה, שהכמות עצמה משתנה. והתהוות של יש מאין, פירושו, התהוות של ריבוי אין סופי, מתוך אחדות אחת. כי המהות של הכל היא אחת, כי אין ... של הצורה, היא המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ריבוי ישויות, שנובע מתוך אחדות ... נפרד ממנה, וגם לא הלבושים של המציאות, לכן זה אומר שלא יכולים להיות קיימים לבושים של המציאות. ולכאורה אפשר לומר, שגם היש והאין אלו שתי צורות, ושהצורות רק משנות את המיקום שלהן, כמו השינוי של יש מיש. וזה נכון, אבל זה אומר את האמת, שבאמת יש מהות אחת אחרת, שבה היש והאין הם אחד ממש. כי גם היש והאין הם צורה. ובמהות הראשונה באמת, אין שום שינוי צורה של יש ואין, אלא יש אחדות מוחלטת. ולכן לא יכולות להיות הצורות של היש ושל האין. ובפשיטות, מצד אחד ...

... של החכם האמיתי, שהוא מבין את התהליך הראשון של כל התהליכים כולם, שהוא התהליך הכללי, שהוא חיבור היש והאין, ושכל התהליכים שבעולם, הם רק ...