זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום?...שום דבר? ואולי האדם הוא לא יותר מאשר דמיון, של דמות דמיונית? כמו חלום, שמתרחש בתוך ישות, שהיא עצמה קיימת בתוך חלום. שהישות שנמצאת בתוך החלום, היא לא באמת קיימת. וממילא גם החלום שלה לא באמת קיים כלל. ואולי האדם הוא רק דמיון בתוך דמיון, שאין לו שום נקודת חיבור כלשהי לאמת? ואולי הבלתי אפשרי, הוא דווקא האפשרי? ואולי מבחינה אובייקטיבית, כל ההפרדה שהאדם עושה בין יש לאין, היא טעות בלבד, שאינה משקפת בצורה כלשהי, את תמונת המציאות באמת? ועל ידי זה שהאדם מתבונן...