... והאם הדבר הזה באמת איננו? ואולי הוא כן ישנו? ועל ידי זה שהאדם מאמת את חווית הנפרדות שלו, שהיא חווית היש והאין, על ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל אחד, ושהיש והאין הם ישות אחת ממש, שזאת אחדות המציאות. ואח"כ כאשר האדם חוזר לשכל הנפרד שלו, אז ...

... היא אחדות - למה שלמות הנפרדות, היא שלמות האחדות? ובו יתבאר, מדוע ולמה, שלמות הנפרדות ושלמות האחדות, היא אחת? דהיינו, שאין סוף נפרדות ואין סוף ...

... כיו"ב, שיש אצל האדם הפרדה בין מה שהוא מבין, לבין מה שהוא מרגיש, על ידי ההפרדה הזאת, האדם הוא איש שקר, והוא רחוק מהאחדות של המציאות. כי באחדות המציאות, יש אחדות של השכל והרגש. ששניהם מרגישים טוב באמת. וכדי להשיג את אחדות השכל והרגש באמת, לשם כך צריך האדם למסור את נפשו, לאחד את הרגש ואת ... תואמים את ההבנות שלו. כי מי שלא מרגיש, את המציאות שאותה הוא מבין, על ידי זה הוא לעולם לא ירגיש ולא יחווה את האחדות של המציאות, שהיא אחדות הרגש והשכל. ועל ידי זה שהאדם מוסר את נפשו, לזכך את ההבנה שלו, כדי ...

... העצמי הנפרד של עצמו, שהוא זה שאחראי לכל הסבל של האדם, כאשר האדם מבין את זה, אז הוא באמת מטיל ספק, גם בכל הקולות הפנימיים שלו. ואז הוא מגלה את הקול הפנימי שלו באמת, שהוא הקול של האחדות האמיתית, שהיא המצוי הראשון שנמצא בעומק ובהתחלת כל הדברים כולם. והאדם שומע תמיד, את הקול של ...

... רק אפשרי בלבד, אז תקבל את המהות האחת, שהיא המצוי הראשון והיחיד. וזה בעצם אומר, שישות של אלוהים, שיש לה רצון ושהיא מודעת לעצמה, הרי שבעצם היא ישות של אלוהים שקרי. כי באחדות האמיתית של המציאות, אין שום נפרדות כלל, אפילו לא בין ישותו של אלוהים, לבין רצונו / מחשבתו / רגשותיו / ידיעתו את קיומו העצמי. ואצל אלוהים האמיתי שהוא אחדות המציאות, שם לא שייך שום הגדרת רצון עצמי כלל. כי באחדות האמיתית, אין שום הפרדה בין הרצון, לבין הישות שרוצה, לבין הדבר שאותו היא רוצה. ובאחדות האמיתית, הכל אחד ממש בשלמות, עד שאפילו אין ידיעת קיום עצמי כלל. שהיא אפשרית, רק כאשר יש נפרדות, שרק אז יש משמעות לידיעת הקיום העצמי. ובכל מקום שיש ידיעת קיום עצמי, יש חסרון, שבא לידי ביטוי, בקיומו של הרצון העצמי. כי יש אלוהים אמיתי אחד ויחיד, שהוא האחדות המוחלטת של המציאות. וכל דבר שנפרד ממנו, דהיינו, שהוא חווה את קיומו העצמי, שזוהי בעצם ... שמודעת לעצמה, רק בגלל שהיא מודעת לעצמה. ולכן, אם מדברים על ישות שמודעת לעצמה, ושיש לה רצון עצמי כלשהו, הרי שתמיד מדברים על אלוהים שקרי, שהוא העדר האלוהים האמיתי, שהיא אחדות המציאות, שבה אין תודעה עצמית כלל. ולמען הסר ספק, בכלל זה נכלל, גם ה"אני" של האדם עצמו, ... האדם מגלה שיש אלוהים אמיתי, דהיינו, תפישת מציאות שבה הכל אחד מוחלט. ושם אין שום הפרדה בין שום דבר לשום דבר. ואז כאשר האדם רואה במו עיניו שהכל אחד ממש, אז הוא נכלל באחדות האמיתית, ומשתחרר מהישות הנפרדת שלו לגמרי. וממילא מתבטל גם הרצון העצמי באשר הוא, ונעלמת ...

... אמיתית למציאות. כי קיומה של משמעות אפשרית, רק כאשר יש נפרדות כלשהי, שאז דבר אחד, הוא משמעותי יותר מאשר דבר אחר. אבל כאשר הכל אחד ממש, וכאשר מהאחדות הזאת נוצרים שינויים, אז מנקודת המבט שלפני יצירת הנפרדות, לא יכולה להיות משמעות כלשהי ליצירת הנפרדות. משום, שמנקודת מבט שבה יש אחדות מוחלטת, שקיימת ... ולכן יש נפרדות, כדי שתהיה משמעות. וזוהי כמובן מחשבה שגויה. משום, שמנקודת מבט של אחדות מוחלטת, שם לא שייך שום שעמום כלל ושום שינוי רצון כלל. כי באחדות המוחלטת, אפילו פוטנציאל של נפרדות אין. כי גם נפרדות ברמת הפוטנציאל, גם היא נפרדות. ולכן באחדות המציאות, אפילו פוטנציאל של נפרדות אין. וכאשר אין שום נפרדות כלל, ויש רק אחדות מוחלטת, לא שייך שום סיבה כלל. כי באחדות המציאות, אין שום נפרדות של שעמום ועניין, או של טוב ורע. ולכן אלוהים לא יכול להיות, טוב יותר מאשר רע. ואין שום משמעות נפרדת של מלך ועם וכיו"ב. ולכן ...

... מעצמו, וחילק את עצמו לאין סוף חלקים שונים, שכל אחד ואחד מהם, הוא גם השטן בכבודו ובעצמו. כי כל ישות שנפרדת מהשלמות, היא העדר אחדות המציאות. כך שכל ישות נפרדת, היא גם שטן. כי היא העדר האלוהות והשלמות האין סופית. כך ...

... הבנה של שקר נופלת ונעלמת, האדם מתקרב להבנת הדבר, שאינו מובן כלל, הדבר, שהוא חסר כל הגדרה, דהיינו, אחדות המציאות. ועל ידי זה שהאדם רץ קדימה אל תוך שדה הקרב ולא מפחד כלל מהשדים שעומדים לו בדרכו, על ידי זה, לבסוף, האדם לא מבין יותר שום דבר באמצעות השכל שלו, ואז השכל של האדם ...

... של אמת. והאדם מוכרח להבין את סיבת קיומו. עד שהאדם מגיע אל מחוייב המציאות, שהיא אחדות המציאות, ששם הכל אחד ממש, ואז האפשרי נכלל במחויב, והכל מתאחד, ואין שום שאלה כלל. ...

... היטב על שורש השאלות שלו, הוא מגלה שבסוף הכל מסתכם לשאלה אחת ויחידה, שהיא, איך יכול להיות שהיש הוא אין ושהאין הוא יש והכל בו זמנית. ואז האדם רואה את אחדות המציאות. וכאשר האדם חוקר את מהות ... מצליח לתפוש במחשבתו את הכלום שמחייה את הכל, שהוא מהות הכל. ואז האדם מבין את מהות המציאות. ואח"כ האדם רואה גם, שהמהות והצורה הם אחד ממש, שזאת ורק זאת האחדות האמיתית. ולכן, אם היו יודעים את כל ...