... אם האדם ישאל את השאלות האלו באמת, הוא יגלה את האחדות של המציאות. וממילא כל תחושת הרע תתבטל. ולא רק שתחושת הרע תתבטל, אלא שאפילו הקיום העצמי של האדם יתבטל, ואז ממילא, מצד התודעה ... עמוק פנימה, הוא רואה, שבאמת הכל שווה בעיניו, ושהכל אחד בעיניו, באותה המידה ממש. ואז ממילא לא שייך שהאדם יסבול כלל, מאחר שאין שום רצון מוגדר כלל. וכאשר האדם מתבונן מספיק עמוק, ... אחרת? והשאלות האלו, הן מעבירות את האדם לחוויית האחדות, שבה אין שום ידיעה של נפרדות כלל, ושם הכל אחד באמת. ולמה בכל זאת, האדם נהנה לעשות לעצמו רע? ולמה האדם לא באמת רוצה להפסיק להרגיש רע? כל זה כבר ביארתי במקומות אחרים. ...

... המציאות להיות אמת, אלא הוא מחוייב המציאות להיות אמת, על ידי זה האדם מתאחד עם "שום דבר", שרק הוא מחוייב המציאות. ובפועל, מי שרוצה להתאחד עם המציאות, צריך לשים לב לכך, שהוא לא מאמין כלל, ושאין לו שום אמונה ... של האדם תמיד, ואין שום טוב ורע כלל. כי כאשר רצונו של האדם נמצא באחדות עם המציאות תמיד, על ידי זה אין יותר שום רע, ואז ממילא גם אין שום טוב. כי בלי תחושת רע כלשהי, גם אין שום תחושת טוב. וכאשר האדם ... להרגיש טוב ורע. שמנקודת מבט מסוימת, זה מיותר ורע, כי אין שום רע, כאשר הכל אחד בלי טוב ורע. אבל מנקודת מבט אחרת, זה טוב מאוד. כי כאשר הכל אחד, גם אין שום טוב וכולי. ובשורש הדברים, האפשרי והמחוייב הם אחד וכולי. ...

... ל: מחוייב שיש נפרדות, ומחוייב שאין נפרדות, אלא הכל אחד). כי הרע קיים, רק כאשר האדם ... לרצות להרגיש טוב, ואז ממילא הוא לא היה מרגיש רע, אלא רק אחדות של הטוב והרע, שהיא חווית ... העדר השכל, למעלה מהשכל, מתחת לשכל, המקיף של השכל, ששם הכל אחד ממש, כי אין שם שום שכל נפרד ...

... הישות שאוהבת, לא מסוגלת לחוות שום הפרדה כלל, מהישות הנאהבת שאותה היא אוהבת. ובאהבה אין סופית, הישות האוהבת, מתאחדת עם הישות הנאהבת, לישות אחת ממש. עד שאין שום קיום נפרד, בין הישות האוהבת, לבין הישות הנאהבת. כך שאהבה אין סופית אמיתית, היא ... כנפרדת, ולהיכלל כישות אחת, עם הישות האוהבת. ונמצא אם כן, כי אהבה אין סופית, מביאה למצב שבו קיימת רק ישות אחת, שמאחדת את הישות האוהבת ואת הישות הנאהבת. וכך גם לגבי שנאה אין סופית. שיש שנאה אין סופית כ"כ גדולה, עד שהישות השונאת, לא מסוגלת ... להכיל את קיומה הנפרד של הישות הנאהבת, מרוב גודל האהבה. שאין אפשרות להכיל את הנפרדות של הישויות השונות. עד שיש אחדות בין הישויות השונות. אבל חוסר היכולת להכיל את קיומה של ישות שנפרדת ממך, היא גם שנאה אין סופית, שלא מוכנה להכיל את הנפרדות של ... ששונה ממנה. כך שבסופו של דבר, שנאה ואהבה בעוצמה אין סופית, לא מאפשרות לשום דבר להיות קיים כנפרד מהן, ואז הן מתאחדות אחת עם השנייה, והשנאה והאהבה מתבטלות. בדיוק כמו אצל אלוהים, שהכל אחד ממש. ויש שנאה, שאינה אין סופית, שהיא לא רוצה להיות באחדות עם הישות שאותה היא שונאת. ולכן הישות השנואה, קיימת כנפרדת מהישות השונאת. אבל אם השנאה תתגבר, אז הישות השנואה תתרחק למרחק אין ... והקיום של כל הדברים שבעולם, הוא אפשרי, רק כאשר יש צמצום של האהבה ושל השנאה ושל הריחוק והשוני, ושל הקירוב והאחדות וכולי. ועוד נקודת מבט: אהבה, היא בעצם שנאה נסתרת. שהאדם אוהב ורוצה להתאחד עם הנאהב, כדי להעלים אותו מקיום נפרד, שזוהי שנאה ... עד שהוא לא מסוגל להכיל את קיומה המנוגד לו והנפרד ממנו, עד שהוא רוצה להתאחד איתה לישות אחת ממש. שנאה = אהבת האחדות ושנאת הניגודים, כי בלי זה אין שנאה. אהבה = שנאת הנפרדות ואהבת האחדות, כי בלי זה אין אהבה. ...

... והרצון של האדם למצוא אהבה מוחלטת, מחזק אצלו את הרצון למצוא כמה שיותר אהבה. עד שהוא מוצא, לפחות אהבה יחסית. ובסיכומו של דבר, המסר הוא, שיש שני סוגים של אהבה. אהבה יחסית ואהבה מוחלטת. בהקבלה ל: נפרדות = אהבה יחסית / אחדות = אהבה מוחלטת. והאהבות האלו, הן גם אהבות משלימות וגם אהבות מנוגדות. והכל בסופו של דבר, יוצר את משחק האהבה של החיים. ...

... ממילא, לא יכול להיות שהוא פתאום לא יאהב את החסרונות, אם הוא מרגיש שהם יותר מהיתרונות. כי אם יש קבלה בלב שלם באמת, של החסרונות שיש בדבר כלשהו. ואפילו אם האדם מקבל בלב שלם, חיסרון אחד, אפילו של דבר אחד כלשהו בעולם. אז, בלב שלם ממש, פירושו, שאין לאדם אפילו לא את האפשרות להכיל בתוכו מחשבה של כעס ושל שנאה ...

... אלא, כל דבר יש בו גם יתרונות וגם חסרונות. והיתרונות והחסרונות של כל דבר, הם ביחס לנקודת המבט של האדם שמתבונן באותו הדבר. כי מבחינה מוחלטת, אין חסרונות או יתרונות, אלא הכל אחד ממש והכל שווה ערך ממש. ומנקודת המבט של האדם, ביחס לרצון שלו, ביחס לזה יש חסרונות ויתרונות. וכאשר האדם מסתכל על היתרונות של הדבר, אז האדם מרגיש אחדות ואהבה כלפי הדבר. כי היתרונות של הדבר, ממלאים לאדם את הרצונות ואת ...