... האדם בחיים / המרדף אחרי ההצלחה / המרדף אחרי
האושר - מה הסוף? ובו יתבאר העניין של
האושר ושל ההצלחה של האדם בחיים ועוד. ומי שיתבונן על עניין ההצלחה של האדם בחיים ועל עניין
האושר, יראה משהו מעניין. והוא, כי האדם כל חייו, רץ אחרי הזנב של עצמו, בלי להבין מה בדיוק הוא מחפש. כי כל בני האדם בעולם, רודפים כל חייהם, אחרי הצלחה כלשהי שתביא להם
אושר כלשהו. ואף אחד לא באמת מבין, מה באמת הוא מחפש, ולהיכן באמת הוא רוצה להגיע. וכל בני האדם בעולם, מעבירים את כל חייהם בעבודה קשה ובמרוץ אחרי ההצלחה ואחרי
האושר המיוחל. וזה למרות שאין להם באמת מושג, מה מחכה להם בסוף הדרך. ולו רק, משום שהם עצמם, עוד לא הגיעו לסוף הדרך. כי כל זמן שהאדם עצמו, עוד לא הגיע לתכלית הסופית ביותר, ... א"כ מה הטעם בכלל לרוץ בו כמו משוגעים? ומי שיתבונן על הדבר הזה ביישוב הדעת, הוא מייד יקלוט את השקר ואת השיגעון של בני האדם. שרצים כל חייהם אחרי
אושר והצלחה דמיונית, בלי להבין שהם לעולם לא ישיגו את מה שהם רוצים. מאחר שהמירוץ, הוא אין סופי. ובטרם ניתן את הפתרון לבעיית מירוץ המשוגעים, במאמר מוסגר נאמר, כי זאת ... שאני רוצה להשיג, או שמא הוא תלוי בכלל במשהו אחר? וכאשר האדם מתבונן על העניין הזה היטב, הוא יבין, שאין שום קשר, בין מה שהוא רוצה להשיג, לבין
האושר שלו (באופן יחסי יש, באופן מוחלט אין). כי
האושר, הוא תוצאה, של הקטנת הפער, שבין הרצוי למצוי. כי כאשר המצוי, הוא הרצוי, ממילא יש
אושר. ואם יש פער בין הרצוי, לבין המצוי, הרי שאין
אושר. ולא בהכרח שיש קשר בין מה שמצוי, לבין הפער שיש, בין מה שהאדם רוצה, לבין מה שיש לו. ומי שמסתכל על הדבר הזה, הוא מיד מבין, שהמירוץ אחרי
האושר ואחרי ההצלחה, הוא לא מירוץ חיצוני, אלא מירוץ פנימי. דהיינו, מירוץ שבו האדם מנסה להביא את עצמו למצב, שבו הוא בעצם יהיה מרוצה ממה שיש לו בשלמות, בלי לרצות שום דבר ... בכך שהוא מפסיק לרצות להצליח. ושיא ההצלחה שהאדם יכול להשיג אותו, זה להפסיק לרצות להצליח באופן מוחלט. ואעפ"כ, גם הוא יכול לרדוף אחרי ההצלחה
והאושר. אבל, זה יהיה באופן יחסי, כדבר שהוא אפשרי המציאות, אך לא כדבר שהוא מחוייב המציאות. וכאשר מסתכלים על אדם שנכשל ושלא רוצה להצליח בצורה מזלזלת ובבוז, הרי שעל האדם ... אמיתי, הוא זה שהצליח לקבל פטור, מהרצון שלו להצליח. שהוא חווה הצלחה מוחלטת, מכך שהוא חווה חוסר הצלחה ומכך שהוא רוצה להצליח. וכך גם המרדף אחרי
האושר. שמהותו, היא מרדף אחרי הפסקת הרצון להיות
מאושר. כי מה שהאדם באמת רוצה, זה להפסיק לרצות להיות
מאושר. וכאשר האדם אומר שהוא רוצה להיות
מאושר, מה שהוא באמת רוצה, זה להפסיק לרצות להיות
מאושר. כי מי שהוא
מאושר באמת, הוא כבר לא מחפש את
האושר המוחלט. אלא, הוא מחפש רק את
האושר היחסי. ואצלו, החיפוש עצמו, גם הוא רק בצורה יחסית בלבד. אך הוא לא כדבר שהוא מחוייב המציאות, אלא רק כאפשרות וכמשחק החיים בלבד. ומציאת
האושר, באה לידי ביטוי, בכך שהאדם מפסיק לחפש אותו. כי מי שמחפש את
האושר, הרי שהוא עדיין לא
מאושר באמת. וכל זמן שהאדם יכול להיות יותר
מאושר ממה שהוא, הרי שהוא ימשיך לחפש את
האושר. ורק כאשר האדם
מאושר בשלמות, רק אז הוא מפסיק לחפש את
האושר. וזה הסימן לאדם שהוא מצא את
האושר, כאשר
האושר מאבד את המשמעות עבורו בשלמות. משום, שכבר יש לו אותו בשלמות. וכיו"ב ביארתי לגבי העניין של הרוחניות, שאדם רוחני באמת, הוא זה שהוא לא מחפש את הרוחניות. כי מי שהוא אדם ... רוחני באמת, הוא זה, שאצלו, הכל רוחני. וממילא, אין אצלו שום הבדל בין רוחניות לגשמיות. ונמצא אם כן, כי מה שהאדם באמת מחפש, כאשר הוא רודף אחרי
האושר ואחרי ההצלחה, זה להגיע למצב, שבו הוא יפסיק לרצות להצליח ולהיות מ