... והעניין הוא, שהאדם מטבעו מחפש את החופש האישי שלו. והאדם מחפש את החופש האישי שלו, בגלל, שזה הדבר שמפרגן ביותר
לאגו של האדם. כי יש
אגו של מלך ויש
אגו של עבד. והאדם חווה שהוא מלך, כאשר הוא מרגיש שהוא חופשי לעשות כרצונו. ואז, כאשר האדם מרגיש שהוא חופשי לעשות כרצונו, אז הוא חווה
כבוד של מלך, וזה מעצים את
האגו ואת האהבה העצמית והערכה העצמית של האדם לעצמו. אבל, יש גם
אגו של עבד. שהוא
אגו מושפל. מושפל, על ידי זה שלוקחים לעבד את החופש האישי שלו. כי העבד, אין לו כמעט חופש אישי לעשות כרצונו, אלא הוא מחוייב לעשות, גם דברים נגד רצונו. ולעבד אין חוויה ... עבורו מה הוא יעשה. וברגע שהאדם מרגיש שהוא לא יכול לעשות כרצונו החופשי, אז הוא חווה פגיעה אישית והשפלה אישית
לאגו העצמי שלו, ואז הוא מרגיש אומלל וכולי. והנה, מי שיתבונן יראה, כי האדם, לא יכול לעשות כרצונו תמיד. ולא שהאדם לא יכול בפועל לעשות כרצונו, כי בפועל האדם יכול לעשות ... יוכל להמשיך להתקיים. ומצד אחד, האדם יותר מכל שונא להציב גבולות לעצמו. כי הצבת גבולות, היא בעצם פגיעה אישית
בכבוד האישי של האדם. שהאדם מרגיש מושפל, שהוא לא יכול לעשות את מה שהוא רוצה. וברגע שהאדם רוצה לעשות איזה דבר, ויש לו מחוייבות אישית להגביל את עצמו ולא לעשות את הדבר, ... ולכן האדם חווה שהעבודה שלו לוקחת לו את החופש, ואז יש לו חוסר מוטיבציה בעבודה, כי הוא מרגיש שהיא פוגעת לו
בכבוד, כי הוא כאילו עובד בכפייה, כי הוא חייב לעבוד. ואז אין לאדם חשק לעשות דבר שנובע מתוך מחוייבות. והשאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם להתמודד עם הפחד שלו ממחוייבות? ...